התמקדות פנימה - דברים שרואים משם לא רואים מכאן

דברים שרואים משם לא רואים מכאן

בחדרי הנפש של ענבל חיים שני דיירים עיקריים: צעירה רוּחְנִיקִית תוססת וקלילה וקבצן מריר זקן ועייף. על גבול הפיצול יצאנו אני היא ותהליך התמקדות אחד לטיול.

ענבל היא בחורה מאוד מודעת. היא מסבירה לי מה קורה לה ומטיבה לנתח ולהבין את התהליכים שהיא עוברת. היא מאמינה שלכל דבר יש סיבה ושאין מקריות בעולם. עמוק בפנים היא יודעת שקיימים כוחות גדולים מאתנו והיא מאמינה שיש לה הדרכה שמלווה אותה ומסייעת לה. היא יודעת שהיא לעולם לא לבד ושיש משמעות לקיום שלה בעולם. כשהיא מתבוננת בעצמה היא נהיית מודעת לפער בין המקום בו היא נמצאת לבין המקום בו היא יכולה בתיאוריה להיות. כשהפער הזה נוכח בתודעתה היא חווה צער וכאב, ומיד לצד האמונה השלמה והשלווה מתפשט ייאוש גובר והולך. המעבר בין שני המקומות הללו כל כך מהיר וכל כך טוטאלי עד שקשה לפעמים לעקוב אחריה.

"או שאני במקום של האישה המודעת ואז אני מלאת אמונה ואופטימיות ומרגישה שהכול בסדר, או שאני מזוהה לחלוטין עם דמות הקבצן – ואז אני בחרדה נוראית שמנצלים אותי בעבודה שלי, שאני מבוזבזת בחיים המקצועיים שלי, שאני כישלון גמור.." המילים האחרונות עולות לטון גבוה על סף הבכי ורק השתיקה הארוכה שאחריהן מאפשרת לענבל להירגע.

"אז יש לנו את הצעירה המודעת", אני משקפת לה, "ואת הזקן הקבצן", אני מוסיפה לאחר הפסקה קלה, מאפשרת לשקט שבין המילים להוביל את ענבל לרגע קל פנימה כדי לחוש כל מקום.
"אהההה..", מאשרת ענבל בהנהון,
"האם יש משהו ביניהם, איזה שטח ריק או מקום נוסף שקיים שם בבפנים?", אני שואלת,
"לא נראה לי", היא עונה מיד, אבל הבעתה מציירת סימן שאלה גדול על פניה.

כשמופיעים שני מקומות כאילו, כלך כך דומיננטיים וכל כך מנוגדים, מה שקורה הוא שרוב הזמן אנחנו מזוהים לחלוטין או עם אחד או עם האחר, כך שאנחנו או בקיצוניות אחת או לגמרי בקיצוניות אחרת, ויש תחושה קשה שנקרעים בין שני קצוות. כדאי להתחיל ולחפש, במקרה כזה, מקום אחר, שלישי, שעימו ניתן להזדהות, וממנו לתרגל התבוננות והתמקדות על שני המקומות האחרים. כך אנו יוצרים מקום ניטרלי, פנימי, שבו אנחנו לא בתוך המאבק וגם לא בורחים ממנו. התמקדות במקום הניטרלי הכזה, מאפשרת לנו לעמוד מהצד וממרחק מסוים מהקצוות הקיצוניים שמרכיבים את אישיותנו. משם ניתן לבחון היכן אנחנו נמצאים והיכן היינו רוצים להיות.

"אולי שווה לבדוק את זה מעט יותר", אני מציעה לענבל לבצע תהליך של התמקדות בדיוק על המקום הזה.
ענבל לוקחת עכשיו נשימה עמוקה פנימה ואיתה גם את הזמן להקשיב למה שקורה שם בתוכה, היא מרפה מעט את הגוף ויושבת שם, נוכחת, מכוונת את תשומת הלב אל הגוף שלה וממתינה לחוש כול תחושה שתופיע, כל דימוי שיעלה או כול תמונה שתצוץ. היא עוצמת את עיניה כמסמנת לעצמה להניח לעולם החיצוני ושוקעת במה שקורה בתוכה.
היא לא מנסה לקבוע מה יעלה אלא משחררת את העולם הפנימי שלה ליצור מתוכו כול יצירה אפשרית.

"יש ממש מעט מקום שלא נתפס על ידי אחת מהישויות שחיות בתוכי", אומרת ענבל,
" המקום הוא כל כך קטן שממש קשה לי לחוש אותו. אני מרגישה שהוא שם אבל אני לא מצליחה להרגיש איפה המקום הזה בגוף....אולי בעורף?... אני לא ממש בטוחה...", ענבל מכווצת עכשיו את גבותיה במאמץ להבין איך הגוף שלה חווה את מה שקורה. "כן", היא קופצת פתאום לישיבה מתוחה, זה ממש שם בצוואר, זה ממש מקום קטן ו...זנוח, הייתי אומרת".
"זנוח?", אני מהדהדת,
"זנוח, ממש כמו אי בודד. כמו מקום שאף אחד לא יודע על קיומו. יש שם שקט מוחלט, מלבד ציפורים מצייצות ורחש הגלים על החוף." ענבל מחייכת, נהנית מהחוויה שחיה ופועמת עכשיו בתוכה.

"אז איך זה מרגיש להיות במקום הזה שם עכשיו?", אני מעודדת את ענבל להתוודע אל המקום החדש והכול כך חשוב הזה שנוצר שם.

"נפלא", עונה לי ענבל בשקט, שפתיה מציירות שוב חיוך רפה. גלגלי עיניה נעים מתחת לעפעפיה העצומים, מסיעים אותה בשבילי החוויה.

"ומה את רואה כשאת מתבוננת מהמקום הנפלא הזה שבו את נמצאת, אל שני המקומות האחרים שנמצאים בתוכך, אחד מיוצג על ידי הצעירה המודעת ואילו השני על ידי הקבצן העייף?", אני שואלת ברוך

ענבל משתהה.
"הההה, זה מעניין", ענבל קוראת לפתע, "אני פתאום מבינה אותם. גם את הקבצן וגם את הצעירה. אני אסביר: לפעמים אני ממש מרחפת. אני מאמינה ששומרים עלי מלמעלה ושהכול תמיד יהיה בסדר ואז אני שוכחת להיזהר בכביש לדוגמא, או שאני שוכחת לשלם חשבונות בזמן. ואז מופיע הקבצן העייף וגוער בי, הוא תמיד מאוכזב מהחיים ובעיקר מעצמו. הוא יורד עלי. אני כל כך כועסת על עצמי שאני מזדהה איתו לחלוטין. ואז כול החוויה שלי היא איומה – כי זה נורא להיות קבצן עייף ועלוב שאין לו כלום והוא כול הזמן מכווץ כי גם ברור לו שאף פעם לא יהיה לו. ואז, אני שונאת את איך שאני מרגישה ואני אומרת לעצמי – למה? למה אני ככה? זה נורא! אני הרי יודעת שאם אני אחשוב שיהיה טוב אז יהיה לי טוב, אז למה אני מבזבזת את האנרגיות שלי על מחשבות שליליות?...אני משכנעת את עצמי לצאת מזה ולהאמין שוב שהכול נפלא. אני מוצאת את עצמי מזוהה שוב עם הישות של הצעירה האופטימית שיורדת עלי כסאח שאני מזדהה עם הקבצן...ושוב אני מרחפת... וכול זה קורה שוב ושוב ושוב ושוב..."

"אז מה צריך לקרות שם כדי שהדפוס הזה ישתנה?", אני שואלת, "אולי תוכלי את , מהמקום שאת עומדת בו עכשיו, על האי הבודד, לראות מה נכון שיקרה שם."

ענבל מתרכזת. חוזרת להתמקדות במקומות שהיא חשה בתוכה. היא פונה אל הקבצן, שואלת לעצתו, ואחר כך אל הצעירה ומתייעצת גם איתה.

"שניהם אומרים לי את אותו הדבר, זה מצחיק... הם אומרים שכשאני מזוהה עם אחד מהם, אני לגמרי מתעלמת מהאחר. אני כמובן עושה את זה כי אני חווה אותם כהפרעה נוראית, אבל אם אני אבין שהקשבה אל הצד האחר, דווקא מאזנת אותי ולא מפריעה, אני לא ארחף בחוסר אחריות מצד אחד אבל גם לא אסבול מביקורת צורבת מין הצד האחר."

"הקשבה", אני מחזירה אל ענבל את תמצית המסר
"הקשבה", היא חוזרת ומאשרת.
ענבל צורבת את התובנה בזיכרון של תאי הגוף, היא ממש מדמיינת איך היא שומרת את זיכרון התחושה עם המילה "הקשבה" באזור הצוואר בנקודה שבה מופיעה תחושת הגוף שקשורה אליהם. על ידי כך היא מעגנת את ההבנה המנטאלית גם ברבדים נוספים של עולם החוויה.

כשפוגשים קונפליקט פנימי שכזה, התנועה ההכרחית שממנה יכול להתחיל תהליך של איזון ושינוי היא ההתבוננות בשני הקצוות הקיצוניים ממרחק מסוים. למעשה כל עוד לא מתרחקים ומתבוננים מפרספקטיבה אין לנו יכולת להיות מעבר למאבק שמתחולל בין שני הקצוות, אבל כאשר אנחנו משחררים את ההזדהות שלנו עם שני המקומות הללו, אפילו רק לרגע, אפשר להתחיל ולטפח שטח הפקר בניהם, ומשם יכול להתחיל להיבנות דיאלוג ומשא ומתן לשלום.

התמקדות הינה טכניקת התבוננות והקשבה אל העולמות הפנימיים שלנו. התהליך פונה פנימה אל החוויה האישית של כל אחד מתוך תפיסה שכל מה שנמצא שם ראוי להתייחסות. טכניקת ההתמקדות מנסה לאתר את הקולות הפנימיים שמדברים אלינו מתוכנו, אותם מקומות שמבקשים את תשומת ליבנו ברגע נתון. השפה הפנימית של התהליך יכולה לכלול תחושות פיזיות, דימויים, זיכרונות מן העבר, תמונות ורגשות, והיא אישית ומיוחדת ויכולה להשתנות מאדם לאדם ומתהליך לתהליך. התמקדות הינה כלי טיפולי המאפשר לבוא במגע ישיר עם עצמנו, ניתן לשלבו עם טכניקות נוספות.

פורסם במהות החיים