התמקדות פנימה - התמקדות כטכניקה של קבלת החלטות

התמקדות כטכניקה של קבלת החלטות

בכל פעם שאני מרגישה לא שלמה עם החלטה שקיבלתי או שפשוט קשה לי נורא להחליט, אני מזכירה לעצמי שוב לבדוק האם קיים בתוכי חלק שלא קיבל את רשות הדיבור, או שמשהו דיבר בי ולא הקשבתי.

המוח שלנו מדבר לעצמו כל הזמן: מניח הנחות, מסיק מסקנות מתוך העבר ומנסה לנבא את העתיד. בתחנת הרדיו הפרטית שלי יש תוכניות אקטואליה אין ספור, הרבה פרסומות ומבזקי חדשות.... והיא מתחילה לשדר עוד בטרם פקחתי עיני בבוקר. חלק מהתוכניות שמשודרות בה חשובות מאוד; הן מסייעות לי בפתרון בעיות, מחלצות אותי ממצבי מצוקה, מחשבות סיכונים ומאחסנות מידע. העניין היחיד הוא שהכפתורים של הווליום או של שינוי התחנה לא תמיד מצייתים....בייחוד כשאני צריכה לקבל החלטה חשובה.

קבלת החלטה היא עניין די לוגי אז למה בכל זאת כל כך קשה לנו לפעמים להחליט?

נניח שאני צריכה לעבור דירה. מצאתי דירה שאני יודעת שהיא מתאימה לי, וההגיון אומר שאין שום סיבה שלא לעבור אליה, אבל משהו בתחושה הפנימית מרגיש לא שלם עם ההחלטה. העלתי את כל הטיעונים הרציונליים וניסיתי לשכנע את עצמי ועדיין, אני מוטרדת מהבחירה.

הקושי נובע מכך שקבלת החלטה נתפסת בדרך כלל כעניין לוגי ורציונלי שאין בו מקום לתחושות ורגשות. אנחנו נוטים לשכוח שמול הצד הרציונלי, עומד עולם שלם של חוויות רגשיות ורוחניות. עולם של תחושות ששייכים לו החלומות, החזיונות הדמיון והפנטזיות. לעולם התחושות יש אופי סובייקטיבי , התחושה שלנו לגבי סיטואציה מסוימת יכולה להשתנות כשהזמן עובר, ואת אותה הסיטואציה יחווה כל אחד מאיתנו באופן שונה.

השכל שלנו, שהוא מומחה בייצור ודאות, חש שלא בנוח כשאנחנו באזור שבו הקריטריונים למדידה הם כל כך גמישים וסוביקטיביים.

הגוף שלנו, לעומת זאת, חווה את המציאות בשפה של תחושות ומשדר לנו כל הזמן מסרים. בדומה לתחנת הרדיו שמשדר השכל, שולח הגוף דרך המערכת העצבית, תשדורות ללא הפסקה. גם השכל וגם הגוף מגיבים כל הזמן למה שקורה לנו. השכל מנתח את המציאות ואילו הגוף חווה אותה: תחושות של כיווץ, של התרחבות, מועקה באזור החזה, פרפרים בבטן, גוש בגרון ועוד, כל אילו הם חלק מהתקשורת הפנימית שלנו. הם ילמדו אותנו הרבה אם נשכיל להקשיב להם.
"התמקדות" הינה טכניקת הקשבה ייחודית המאפשרת לנו לבוא במגע עם שפת החוויה של הגוף, להקשיב לתחושה ולנהל איתה דיאלוג חי שיוסיף לנו מימד חדש נוסף לתקשורת עם הלא מודע. הגוף יכול לספר לנו למשל שלמרות שהדירה מתאימה לנו מכל הבחינות, הדירה הישנה מזכירה לנו חוויות שהרגש מסרב להפרד מהן, ולכן נחווה קושי בקבלת ההחלטה.

איך מתמקדים בהקשבה לתחושה?

נרצה לנסות לתפוס משהו חדש. מכיוון שאנחנו רגילים להסתמך על המוח הרציונלי שלנו בניתוח המציאות, האוטומט שלנו יהיה לרצות להבין בראש מה הגוף "אומר". האלטרנטיבה הטובה יותר היא לפתח את היכולת לחוש, ולהניח מעט לשכל. לכן בשלב הראשון לא נשאף בכלל להבין אלא רק נתמקד בתחושות הגוף ונתוודע אליהן. בד"כ נהיה מופתעים מכך שהגוף מתקשר ללא הפסקה, ממש כמו השכל, ומכך שיש תחושות רבות, שונות ומגוונות באופיין ובעוצמתן.

נסכים להניח לרגע לצורת החשיבה הרגילה שלנו, נשב בשקט כמה רגעים עם עצמנו ונניח לגוף להגיב על הנושא העומד בפני החלטה. ננסה להקשיב פנימה ולראות "איך זה מרגיש לנו שם בבפנים?" תופיע תחושה, דימוי או קול פנימי שיכול להציע אלטרנטיבות למה שמציב השכל.
נרצה לבדוק כל אלטרנטיבה. כמה היא מתאימה לי? איך היא מרגישה שם בפנים?
מידע חדש עלול לצוף לפני השטח והוא יבהיר את הקונפליקט הפנימי.

השאיפה תהייה למצוא דברים העולים מתוכנו שעליהם אנחנו יכולים לסמוך. אילו, אינם תמיד שייכים לנוסחאות רציונליות מוצקות או לציפיות שלסביבה יש מאתנו. הם יכולים להיות קשורים לאינטואיציות פנימיות, תחושות בטן וקול פנימי שלוחש שהוא יודע מה באמת נכון עבורנו ומה באמת יעשה אותנו מאושרים. לאותם קולות פנימיים יש שפה עדינה שכזאת, לוחשת ומהססת, קצת כמו ילד ביישן, כיוון שלעיתים רחוקות הקשבנו לו באמת ולא ממש סמכנו עליו. אם עולה לנו דימוי כזה או אחר נרצה להתבונן בו ולעבוד איתו. לעיתים מתוך התחושה תבוא תמונה, מילה או משפט. כל דימוי שיגיע הוא טוב. נניח לשיפוט שלנו להתחלף בסקרנות טבעית. כדי להיות מסוגלים לנהל דיאלוג אמיתי נזדקק לסבלנות ואורך רוח.יהיה צריך לשדל את התחושה בהתחלה, ללטף ולערסל, לבקש שתרשה לעצמה להתבטא ולהבטיח להקשיב. נרצה ליצור מערכת יחסים חדשה עם אותו מקום פנימי שיודע מה נכון לנו ומה טוב לנו וכמו בכל מערכת יחסים חדשה, תדרש תקופת חיזור והתוודעות. עם הזמן תיווצר תקשורת דו כיוונית פתוחה ותחושת בטחון שיש בכל במפגש עם משהו מוכר ואהוב. כמו בכל מערכת יחסים, אמון יבנה עם הזמן.

נלמד להקשיב לקול הפנימי ולחוש האם משהו מתאים לנו או לא. בזמן קבלת החלטה ניתן מקום לחלק הרציונלי שיקפוץ ישר ויציע את עצמו ולא נשכח לשאול את הילדון איך הוא מרגיש לגבי כל זה... אותו קול פנימי יקבל לגיטימציה לבטא את עצמו כיוון שנקשיב לו ויותר מידע אינטואיטיבי יזרום אל המודע. נקבל הזדמנות לחוות את עצמנו כשלמים יותר מכיוון שנקרב אל ליבינו עוד חלק חשוב שקיים בנו. נסכים לחוות ולהרגיש משהו ולא רק "לחשוב על משהו" ובמקום לשאול את עצמנו "מה אני חושב על דבר מסוים?" נזכור לשאול גם "איך זה מרגיש לי?" או " מהי התחושה בגוף לגבי זה?". נמצא שקונפליקטים פנימיים יתמוססו ויעלמו. תחושה של עוצמה פנימית חדשה תופיע, והתמודדות שלנו עם חיי היומיום תהיה קלה יותר. המרחב החוויתי הפנימי יחווה את העולם כהרמוני ושלם יותר, והיכולת שלנו לקבל את עצמנו כפי שאנו וללא שיפוט תצמח.

והדירה? הו, היא כבר הושכרה ממזמן, והיא בכלל היתה לא בדיוק מה שרציתי...

התמקדות הינה טכניקת התבוננות והקשבה אל העולמות הפנימיים שלנו. התהליך פונה פנימה אל החוויה האישית של כל אחד מתוך תפיסה שכל מה שנמצא שם ראוי להתייחסות. טכניקת ההתמקדות מנסה לאתר את הקולות הפנימיים שמדברים אלינו מתוכנו, אותם מקומות שמבקשים את תשומת ליבנו ברגע נתון. השפה הפנימית של התהליך יכולה לכלול תחושות פיזיות, דימויים, זיכרונות מן העבר, תמונות ורגשות, והיא אישית ומיוחדת ויכולה להשתנות מאדם לאדם ומתהליך לתהליך. התמקדות הינה כלי טיפולי המאפשר לבוא במגע ישיר עם עצמנו, ניתן לשלבו עם טכניקות נוספות.