התמקדות פנימה - בית הדין הגבוה ביותר לקבלת החלטות

בית הדין הגבוה ביותר לקבלת החלטות

רוני מתיישב בכורסא ממולי ומתלבט מהיכן להתחיל. אני מציעה לו לבדוק על מה הגוף מבקש לדבר ראשון. הוא עוצם את עיניו למספר שניות ומתבונן במה שמתחולל בתוכו. התשובה אינה מאחרת להגיע ועולה את אחת מהדילמות המטרידות את מנוחתו ומדירות שינה מעפעפיו.

לרוני יש ניסיון רב בקבלת החלטות. למעשה ניתן לומר שרוב חייו הוא מבלה בניסיון לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר. אנרגיה רבה מושקעת בכך ולפעמים החיים עוברים לידו בזמן שהוא מבלה בניסיון להחליט כיצד יהיה הכי נכון לנהל אותם.

אנחנו מקשיבים יחד ומאתרים שלושה נושאים ש"יושבים" שם בתוך הקושי. האחד הוא פחד מלעשות את הדבר הלא נכון, השני הוא חוסר אונים מכך שחייבים להחליט, והשלישי תחושה של אובדן, קבלת החלטה המבטלת את שאר האופציות.

יושבים מתבוננים בשקט ובגוף. רוני נאנח ומתרווח בכורסא, מכיר כבר את תחושת הכאב במרכז החזה, המופיעה בעקביות לפני כל קבלת החלטה בחייו, בין מעבר דירה לבחירת גרביים. ואליה מתווספת תחושת התעוב העצמי שמלווה את המועקה בחזה.

"זה נורא" אומר רוני ופוקח את עיניו, "אני לא יכול להשתחרר מזה".
השאלה היא מה עדיף: להשתחרר מזה או להקשיב לזה? מתבהר כי התחושה הזו היא פשוט דרכו של הגוף להזהיר מפני סכנות אפשריות. כשמקבלים החלטות אפשר גם לטעות. טעויות המובילות לעיתים לשנאה עצמית, הלקאה וכישלון.

רוני הבין את תפקידה של המועקה, והדרך של הגוף. והסכים לאפשר לה להישאר, להתפשט ולגדול, כך יותר קל לו לראות מה יש בה בפנים. מהורהר, הוא ממקד את מבטו בשולי השטיח שעל הריצפה. לפתע נדלק מבט עיניו והוא לוקח אויר פנימה ונאנח בנשיפה. הוא נותן לאישוניו להעצם ושוקע פנימה.

"העיניין הקשה באמת הוא הפחד מלעשות את הדבר הלא נכון. תמיד אני יכול לטעות והרבה פעמים זה אפילו בגלל דברים שלא ידעתי ושלא יכולתי לקחת בחשבון."
"אז בעצם אף פעם אין החלטה שהיא לגמרי לגמרי שלימה?", אני מנסה לשקף
"כן, זה ממש ככה. גם כשאין לכך שום סיבה".

רוני מתחיל להבין את המצוקה הגדולה שהוא חש כשיש צורך לקבל החלטה. החוויה של הגוף היא מצוקה קיומית, השרדותית כמעט.
ממעמקי עולמו הפנימי העשיר צפה ועולה תמונה חיה של פרלמנט סוער שבו תמיד מדברים כולם יחד. "רעש נוראי", רוני מתאר את התחושה, "אף אחד לא באמת מקשיב, כולם מדברים יחד".

שאלתי מה יוכל להקל מעט על התחושה הקשה. רוני מכיר את הגבולות האינסופיים של עולם הדימיון ונותן לעצמו את החופש להכניס לתמונה החיה כל דימוי שיכול להקל. בד"כ לאחר סיומו של התהליך, הדימוי מאפשר לגלות כיצד הוא יכול להקל על התחושה הקשה גם בעולם המציאותי. ניתן לפרוט את הסמל להוראות הפעלה ברורות ומדויקות. וזה גם עובד. בדקנו.

הפעם מופיע שם יו"ר בכיר וסמכותי. הוא לבוש בהידור ויש לו פטיש עץ בו הוא דופק על השולחן. לאחר רגע הוא הופך בעצם לשופט ודורש סדר בפרלמנט ושקט באולם בית המשפט. הקולות נחלשים. אנשי הפרלמנט המומים מנוכחותו של ה"שופט העליון" ונכנעים למרותו.

לאט מתיישבים ונרגעים. השופט מעניק רשות דיבור לכל אחד בנפרד. כמה מהם עדיין מנסים להתפרץ אך השופט העליון אינו מאפשר לדברים לצאת מכלל שליטה. יחד מקשיבים לכולם. כשאין יותר אף אחד שדורש את זכות בדיבור רוני מפנה את תשומת ליבו אל הגוף ושם לב שהתחושה במרכז החזה נעלמה.

אנו מסיימים את תהליך ההתמקדות ומשוחחים. רוני מרגיש כי הוא רוצה להעמיק את הנוכחות של הדמות הסמכותית בתוכו. הוא חש אמון רב כלפיה ויכול לסמוך עליה. היא יכולה לסייע לו להשיג את המטרה, לאפשר לכל הקולות להישמע יחד ולחוד. אם יצליח לעשות כך, יוכל להיות שקט יותר עם ההחלטה שעליו לקבל.

כעת הוא לא לבד. נוכחותה של דמות השופט מלווה אותו, מרגיעה אותו. הוא מרגיש חזק ונינוח. הוא מבטיח לטפח את השופט ולאפשר לדמות להתבטא דרכו ומבקש ממנה שתקרא אותו לסדר, שתזכיר את ההבטחה הזו במידה ויעיז לשכוח.
התמקדות הינה טכניקת התבוננות והקשבה אל העולמות הפנימיים שלנו. התהליך פונה פנימה אל החוויה האישית של כל אחד מתוך תפיסה שכל מה שנמצא שם ראוי להתייחסות. טכניקת ההתמקדות מנסה לאתר את הקולות הפנימיים שמדברים אלינו מתוכנו, אותם מקומות שמבקשים את תשומת ליבנו ברגע נתון. השפה הפנימית של התהליך יכולה לכלול תחושות פיזיות, דימויים, זיכרונות מן העבר, תמונות ורגשות, והיא אישית ומיוחדת ויכולה להשתנות מאדם לאדם ומתהליך לתהליך. התמקדות הינה כלי טיפולי המאפשר לבוא במגע ישיר עם עצמנו, ניתן לשלבו עם טכניקות נוספות.

פורסם במהות החיים