| התמקדות פנימה | | | מהי התמקדות | | | טיפול בהתמקדות | | | קורסים וסדנאות | | | נכתב מבפנים | | | אודות | | | צור קשר |
היא האש - הוא המיםלפעמים המים קצת מצננים את האש, והאש קצת מרתיחה את המים...על חוק המראות בזוגיותחוק המראות משתקף בזוגיות יוצר מציאות ונוצר שוב ממנה במעגליות אינסופיתיותם ולימור הם הזוג הכי יפה שראיתם. יש משהו באיך שהם מסתכלים אחד על השני שמעורר בך השראה. הם צעירים ויפים ונראה כאילו הם מקיימים בינהם עולם ומלואו, כזה שיש בו השלמה מופלאה ומתואמת. איכשהו במקום ניגוד, ההפרשים הגדולים בגובה ובצבע העור בינהם, מוסיפים גוון הרמוני לתמונה המשותפת שלהם. במארג החיים שלהם יחד לכל אחד מהם יש תפקיד שונה. לימור אמונה על האופטימיות בבית, על היוזמה, ועל מצב הרוח. יותם לעומתה, מעט מופנם יותר, אחראי על השקט, ההתבוננות ועל המחשבה ששוקעת מעצמה אל העומק. היא האש והוא המים כשאני פוגשת אותם נדמה לי שהמים קצת מצננים את האש, והאש קצת מרתיחה את המים. לימור מספרת לי שבזמן האחרון יותם מעט מופנם יותר, שקוע בעצמו ואיזה ענן של עצבות כאילו מרחף מעל לראשו ולא נותן לו מנוח. ואם לא די בכך, היא מרגישה כאילו הענן שנמצא שם גדל ומתפזר ומתחיל לרחף גם מעליה. לימור לא אוהבת עננים, למעשה היא מאמינה שאפשר להעלים אותם אם מדמיינים חזק חזק שהם צמר גפן סוכר עסיסי על מקל שרק מחכה שם כדי שתנגוס בו... אבל כמה שהיא ממיסה את הענן של יותם נדמה לה שנוצר ממנו עוד ועוד ועוד... לימור מספרת שכשהיא מנסה לעודד את יותם איכשהו נדמה לה שזה עוזר לו פחות ופחות. הוא משתף אותה בתסכול שלו, שנובע בין השאר מכך שאיננו מסופק מעבודתו, והיא מחזירה אליו חיוך מתוק ואוהב, מבקשת ממנו להתבונן במה שכן יש לו, בכמה הוא מוכשר ואהוב, ובמה שהוא יכול לעשות כדי לפזר את העננה. יותם מקשיב לה. עמוק בתוכו הוא רוצה להיות במקום שהיא מציעה לו אבל הוא לא מסוגל. אם הוא יעשה את זה הוא יתנתק מעצמו וינסה להיות מישהו או משהו אחר ממה שהוא, ויתכחש למה שמכביד על ליבו. הוא חושש שהיא מצפה ממנו להיות מישהו אחר או להרגיש משהו אחר, וכמה שהוא יודע שהיא רק רוצה לעזור לו, בסופו של דבר, לא רק שזה לא עוזר, אלא שמשום מה זה מחמיר את המצב. חיים משותפים עם מישהו אחר, מעצימים פעמים רבות קושי עם תכונה מסוימת, דפוס התנהגות או נטיה שקיימים באחר. בהתבוננות מעמיקה אפשר לגלות כי הדבר שכל כך קשה לנו איתו, קיים גם אצלינו, אולי במינון אחר, אולי הוא מקבל ביטוי שונה, אבל הוא קיים גם אצלנו ובדרך כלל יהיה קשה להודות בזה. משחק תפקידים יותם ולימור חרקו שיניים כשהתנסו במשחק תפקידים שבו כל אחד מהם שיחק את תפקיד האחר. אל מול המקומות המנוגדים בהם הם שהו, בלטה לפתע התנגדות משותפת אצל שניהם להזדהות עם נקודת המבט ההפוכה. המתח הרב שיצרו התסכול, הכעס ותחושת הבדידות שכל אחד מהם חש, התפרקו לפתע לצחוק של מבוכה, לחיקוי מוגזם עד כדי אבסורד, ונוצר חיבור שבאורח פלא גישר על התנגדות ששניהם חוו קודם. כששככו פרצי הצחוק הבלתי נשלטים ישבנו לרגע ובדקנו איך זה הרגיש. לימור יכלה לראות כמה קשה לה להרשות לעצמה להיות מדוכאת, או מיואשת וכמה היא לא אוהבת את עצמה אם לרגע היא מגלה שהיא במקום הזה. היא נזכרה איך אמא שלה היתה מנערת ממנה כל שביב של חוסר תקווה או עצבות כאשר היתה קטנה, והיתה נוהגת לעודד אותה באינטנסיביות עד שהיתה "חוזרת לעצמה". היא נזכרת בתחושה הלא נעימה שהיא חשה כשאמא שלה לא מבינה אותה ולא מקבלת אותה כמו שהיא. עם השנים נפרדה ממנה היכולת להכיל כאב או ייאוש לאורך זמן ויותר מכך, נעלמה ממנה הלגיטימציה הפנימית לתחושה שכזאת. היא החוירה מעט שכזיהתה את עצמה בתפקיד אמא שלה מול יותם. יותם יכול לזהות בתוכו שני חלקים שנלחמים אחד בשני: אחד מיואש שאיבד את תחושת המשמעות והשני אופטימי מאמין וחיוני. כל צד בתוכו הציע לו דרך התמודדות וגישה שונה לחיים, וכל צד היה בטוח שהצדק המוחלט עמו ושהוא הצודק. יותם יכל לראות איך המאבק הפנימי שהוא חווה גוזל ממנו אנרגיות ומעייף אותו. כששיחק את לימור התעצם בתוכו המאבק ונוצר קרע גדול יותר בין החלקים. בסופו של דבר, כל זה גרם לו להזדהות יותר דווקא עם הצד המדוכא שבו. יותם ראה שכשהוא משתף את לימור בתחושות הקשות שלו, ולימור מנסה להוציא אותו מהפסימיות שלו, המאבק שבתוכו הופך להיות מאבק בין שניהם, כשהוא מזדהה עם הצד הפסימי ואילו היא מייצגת עבורו את הצד האופטימי. כשהמאבק יוצא ממנו החוצה ומופיע "live" על בימת התיאטרון של החיים המשותפים שלהם, הוא יוצר אצלו חשש חדש של איבוד שליטה ומחמיר את המצב כולו. עכשיו, לא רק שהוא במצב רוח נוראי אלא גם הזוגיות שלו מאבדת מעט מיציבותה. כשמאבק מתנהל במציאות שלנו, מחוץ לעצמנו, אנחנו עומדים מולו ומנסים לבדוק כיצד ניתן לסיים אותו וכמה שיותר מהר... כשמבינים שכל מאבק חיצוני מעיד על מאבק פנימי שנמצא בתוכנו מעבירים את הזרקור חזרה פנימה. אפשר לאתר את המקומות הפנימיים שלנו שנלחמים אחד בשני. המאבק הפנימי הוא זה שמייצר את החיצוני ומשקף אותו. כדי להשלים את התנועה הזאת למעגל של(ו)ם, יש לחזור פנימה, לנבור בדינמיקה הפנימית של המאבק ולהכיר בו. כשכל אחד מהחלקים הפנימיים מקבל מקום, הכרה, כבוד והערכה על הכוונה הכנה שלו לשמור עלינו, המאבק הפנימי שוכח ובאורח פלא נעלם איתו גם זה החיצוני. כשיותם שואל את עצמו פנימה מה מקל עליו כשהוא מצוברח ומה מצליח לעודד אותו, הוא לוקח אויר פנימה ואת הזמן שהוא זקוק לו. לאחר שתיקה עמוקה, היסוס ושתיקה נוספת, הוא מוצא שבמקום עצות הוא זקוק לתמיכה שקטה, לאוזן קשבת, לחיבוק חם ולתחושה שמבינים אותו ומקבלים אותו בדיוק כפי שהוא. כשזה מתקיים הוא יכול להיות מי שהוא בדיוק: בחור עם שני צדדים חזקים מנוגדים בתוכו, וקל לו יותר לקבל את זה. תמיכה חיצונית כזאת מאפשרת לו להיות קשוב פנימה ומשאירה אותו מודע להתרחשות שמתנהלת בתוכו. תשומת הלב הזו והמודעות לחוויה הפנימית מאפשרות לו, בסופו של דבר, לאזן את הקולות ולצמוח מהם הלאה לתחושה נינוחה יותר. לימור יכולה להזדהות עם זה ומבינה טוב יותר את מה שמתחולל אצל יותם. היא מביעה קושי לנהוג בפסיביות ולאפשר לעצבות וייאוש להיות נוכחים, אבל מבינה גם שהיא רוצה להיות מסוגלת לאפשר לעצמה וליותם את המרחב לחוות גם את המקומות האלו. המאבק הפנימי של יותם הפך לקונפליקט שמופיע בזוגיות שלהם. האם יוכלו עכשיו להשתמש טוב יותר בשוני ובהבדלים ביניהם כדי לאזן ולהשלים אחד את השני? האם כל אחד מהם יקח את התובנות הללו גם לשינוי בדפוסי ההתנהגות וההרגלים? יש עוד דרך ללכת בה אבל הצעדים הראשונים והקשים ביותר לפעמים כבר מאחוריהם. פורסם במהות החיים |
