| התמקדות פנימה | | | מהי התמקדות | | | טיפול בהתמקדות | | | קורסים וסדנאות | | | נכתב מבפנים | | | אודות | | | צור קשר |
חלקים מהשלם: זכרי ונקבי בהתמקדותהתנועה הנשית והתנועה הגבריתהאם ישנם הבדלים בדרך שבה גברים ונשים מתמקדים?מזה זמן מה שהנושא הזה מעסיק אותי ואני מתבוננת בו. החוויה שלי היא שיש לנשיות ולגבריות דרך שונה להתמקד וניתן לנסות לאפיין אותה, אבל אותם מאפיינים לאו דווקא יתחלקו באופן מתאים בין הגברים לנשים. במאמר זה אנסה להציג את התפיסה שלי לגבי הגברי/ הזכרי והנשי/הנקבי בתהליך ההתמקדות, ואנסה להביא דוגמאות של יישום תפיסה זו בתוך מפגש התמקדות טיפולי. לא מדובר (חלילה...) במחקר מדעי או במדגם מייצג, אלא רק בנקודת המבט הסקרנית והמאוד סובייקטיבית שלי, שעדיין ממשיכה להיות עם הנושא הזה ולראות בו זויות חדשות. העיסוק בנושא הזה הוא פועל יוצא של סקרנות לגבי נושא רחב יותר: התנועה הנשית והתנועה הגברית בכלל, והביטויים שלהן בתוך תופעות, תיאוריות, בני אדם ותהליכים. כשאני מתייחסת לתנועה נשית וגברית אני מתכוונת למשל לכל אחד מהזוגות הבאים: שאיפה ונשיפה, יין ויאנג, פאסיבי ואקטיבי, פנימיות וחיצוניות, ערות ושינה, ועוד... בתוך כל זוג כזה ישנו הגברי והנשי, הזכרי והנקבי. לכל אחד מהם תפקיד, ויחד שניהם יוצרים הרמוניה, שלמות, אחדות. בלי האחד לא יתקיים גם האחר, וכשאין איזון ביניהם יש הפרעה או חסימה. גם וגם: החלק הנקבי והחלק הזכרימתוך כל האלמנטים של תהליך התמקדות איזה חלק הוא הנשי ביותר, המכיל, הפאסיבי, הרך, העוטף?שאלה שקשה לענות עליה לפעמים, כפי שקשה לפעמים לשים את האצבע בדיוק על הרגע שבו אנחנו כבר בפנים, והתהליך כבר מוביל את עצמו. או למצוא מילים שמתארות באופן מלא את החוויה של תחושה מורגשת. שאני מלמדת התמקדות אני מודעת לזה שלפעמים זה קצת מלאכותי לחלק את התהליך למושגים מובנים כמו תחושה מורגשת, נוכחות, מציאת ידית, סימון ועוד, כיוון שלמרות שלצורך הלימוד חשוב מאוד להכיר את הכלי ואת התנועות שמובנות בו, ב"חיים האמיתיים", כשיש מיומנות בתהליך, פעמים רבות זה יזרום בספונטאניות ובכלל לא נשקיע מחשבה באיזו תנועה אנחנו נמצאים בדיוק כרגע, או שכמה דברים יקרו בו זמנית. אבל בחלוקה גסה אם אפשר היה להתחבר לתנועה נשית כשזאת בתוך התהליך הייתי אומרת שהנוכחות היא המהות הנשית של התהליך, כיוון שאמנם ניתן להזמין אותה באופן אקטיב,י אבל היא בעצם כמו הדפנות של הרחם שבתוכו קורה התהליך, היא הגישה הכללית, העוטפת, המרחב לשהות בו שמאפשר את התהליך. מתוך נוכחות נוכל להתבונן בתחושה מורגשת, נוכל להקשיב לה, בתוכה תצמח התחושה, תשתנה, תתפתח ותמיד תהיה ניזונה ממנה. הימצאות בנוכחות היא תנאי בסיסי לכך שיקרה תהליך, שייווצר שינוי. ולכן מרגע שזיהינו נוכחות היא כבר פאסיבית. אי אפשר להביא אותה בכוח, מומלץ פשוט להרפות לתוכה. מה מוציא אותנו מנוכחות? בדרך כלל הפרעה (שלא לומר פלישה) של מחשבות לתוך המרחב והופססס... תשומת הלב ברחה לה למקומות אחרים. אנחנו לא ממוקדים בתחושת הגוף, הקצב מתגבר והקוגניציה לוקחת אותנו לעוד אחד מהטיולים שלה... אז אם נוכחות היא תנועה נשית מה תהיה התנועה הגברית? אפשר להתייחס לפעולת ההזמנות או שאלת השאלות הדיאלוג כאל חלק אקטיבי יותר בתהליך, שמצריך תמיכה של חלק קוגניטיבי יותר, אבל אני שמה לב שגם כאן, ככל שיש מיומנות גבוהה יותר השאלה "היכן אני נמצא בדיוק כרגע?" ו"מהו הצעד הבא?" רלוונטית פחות ופחות, וגם כאן יש תהליך שיותר ויותר מוביל את עצמו מתוכו. התחושה המורגשת עצמה היא חץ המטרה המוביל את התהליך, היא המנוע וההגה. היא יכולה להיות ברורה או מעורפלת, מחוברת לדימוי פנימי עמוק שאין לו אולי אפילו ממש מילים, או להעלות מילים ותובנות מוצקות וברורות, בכל מקרה היא אובייקט איתו "נעבוד", היא המוקד של התהליך, היא הזירעון ששוחה וזז במרחב הנוכחות במטרה להתאחד, ליצור יצירה חדשה, להתמזג עם כל מה שמקיף אותו, להתקדם לקראת מימד חיים חדש... כדי לסבך מעט יותר את הדברים נראה שגם בתוך הנוכחות יש מקום זכרי וגם בתוך התחושה המורגשת יש מקום נקבי והם נעים מונעים ומניעים את המעגל הזה כמו הסמל של היין והיאנג, תמיד בתנועה, ללא התחלה וללא סוף. הרמוני, שלם ומכיל בתוכו את המהות היקומית כולה. נוכחות יכולה להיות אסרטיבית בדיוק כמו אשת עסקים מוצלחת, שבכוח החום והחוכמה שלה ממיסה כל ניסיון להזיז אותה מהמקום שלה. ותחושה מורגשת יכולה להיות מהוססת, ביישנית, עדינה ורכה, כמו אבא שמשחק עם התינוק שלו... דימויים פנימיים שמתגלים בעולם החיצונילמה כל זה חשוב בכלל? חוץ מדימוי שמסמל את הפוטנציאל ההרמוני שיש בתהליך התמקדות, הוא יכול ללמד על האנשים שלומדים ומתרגלים אותו. אני שמה לב למשל בעבודה עם נשים עם בעיות פוריות (ואני עושה פה הכללה גסה כמובן) שהחלק של זיהוי התחושה המורגשת הוא קל להן יחסית, בעוד שהנוכחות הוא מושג שקשה להן מאוד להבין אותו בהתחלה ולעבוד איתו. כתבתי בעבר כבר על התיאוריה האישית שלי לגבי נשים עם בעיות פוריות ואחזור על כך בקצרה: אני טוענת שלרבות מהן צד גברי מפותח, שהן מתאפיינות על ידי דפוסי התנהגות של צורך בשליטה רבה, ושהן חיות בפועל מתוך התפיסה שניתן לשלוט במציאות בעזרת החשיבה רציונלית. שיש דברים נכונים לעשות אותן ואם יגלו מהם אותם דברים ישיגו את מטרותיהן (כתבו על כך גם אחרים כמו ד"ר כריסטיאן נורתרופ בספר "גופה של אישה תבונתה של אישה" ופרופ' דיקר מביה"ח בלינסון במחקר משנת 2003). אם אכן זה כך ניתן לראות כיצד כל זה מקבל ביטוי באופי התהליך שלהן. אני מוצאת שנשים רבות מתוך אלו המתקשות להיכנס להריון מתקשות גם ביכולת שלהן להיות בנוכחות או להישאר שם זמן רב. גם גברים רבים מתקשים לשהות בנוכחות ונראה כאילו התהליך שלהם זז מהר יותר (שוב הכללה), דימוי רודף דימוי, או תחושה מתחלפת בתחושה ולעיתים תפנית מתרחשת כשהם מסכימים להאט ומפנימים את הקונספט של נוכחות (או שאולי פשוט ככה "עובד" התהליך אצל גברים?). הדגש בעבודה עם גברים אלה וגם עם נשים עם אותה בעיה יהיה אחר. לימוד ותרגול שהייה בנוכחות תשדרג משמעותית את המיומנות שלהם ואת היכולת שלהם להתמקד. במצב ההפוך אני מוצאת שיש מי שמסוגלים בקלות יחסית להיכנס למצב של נוכחות ויגלשו באופן מרשים בין תחושות דימויים ועולם פנימי עשיר, אבל תהליך מפגש שלם יכול להסתיים בטיול אינסופי בעולמות פנימיים ללא נקודת אחיזה מתבוננת, מעבדת, ומקרקעת. אני מזהה צדיים נשיים באישיותם של אותם נשים וגברים שזה מה שמאפיין את התהליך שלהם. החלק המעבד, המפרש, מגדיר ומוצא מילים שיתארו את התחושות חסר, אותו חלק זכרי יותר, שנתמך על ידי שפה ואזורים קוגניטיביים יותר. ומה אפשר לעשות עם זה?כשאני מזהה צד זכרי או נקבי דומיננטי אצל מטופל/ת אני מנסה להביא את האנרגיה ההפוכה שתאזן או תאפשר לתהליך לנוע הלאה:בתוך תהליך שכזה, מה שינחה אותי הוא הקשבה לתחושה פנימית שלי לגבי: "למה זה זקוק שם עכשיו?" שמתי לב שבאינטראקציה שביני לבין המתמקד בתהליך הטיפולי, כשחסר מקום אמפטי, חסר שיפוט וסקרן אצל המטופל, אזמין אותו בדרכים שונות להביא את עצמו להיות עם "זה" בנוכחות, אוכל להציע לו דימויים שונים שיוצרים מרחק ומאפשרים הפרדת ההזדהות של העצמי מ"זה", למשל אני משתמשת בדימוי של ישיבה בסירה קטנה על פני מים שקטים. "זה" נמצא שם למטה מתחת למים, אנחנו לא רואים אותו אבל יודעים שהוא שם, אנחנו מניחים אבן במים, האבן שוקעת מטה אל הקרקעית, לפעמים כשהיא נוגעת בה יש תגובה, אולי בועות עולות מעלה אל פני המים, הבועה היא התגובה הפנימית, יש בה משהו מאיך שהגוף שלי חווה את ההעיניין. התנועה של המתמקד היא פאסיבית, הוא ממתין סקרן ונינוח, אולי תהיה תגובה להזמנה לבדוק משהו עם הגוף ואולי לא. התנועה היא מ"זה" אליו, ולא תמיד תהיה תגובה לכל הזמנה או שאלה. כשאני מרגישה שהתהליך רץ מהר ויש צורך להאט ולשקוע עוד פנימה אל רובד עמוק יותר, אני יכולה להציע להאט, לבלות זמן עם התחושה המורגשת, להכיר אותה יותר, ולבדוק "האם יש עוד שם לגבי זה". ההבדלים הם דקים ובכל זאת יש להם גוון שונה, טון מעט אחר, ומכאן גם מאפיינים שונים. התהליך קורה אצל המטופל, אבל ביני לבינו יש תקשורת שמאפשרת תמיכה במקומות בהם יש צורך ספציפי. תשומת הלב שלי מתבוננת בתהליך, בודקת מה בדיוק זקוק לתמיכה כרגע, ומאפשרת את מה שחסר לצורך תהליך אפקטיבי עמוק ומשמעותי יותר. כשאני מזהה תנועה קבועה שחסרה בתהליך, אני מנסה להביא ממנה יותר, על ידי כך שאדגיש אותה יותר בהזמנות שלי. אני שמה לב שכשאני מזהה קושי להיות בנוכחות הקול שלי יהיה רך יותר, אבקש להזכיר לעיתים קרובות יותר את הצורך בנוכחות, את חוסר השיפוטיות, את הסקרנות, אבקש לבדוק את המרחק הנכון להיות מ"זה", או אזמין לבדוק אם יש שם יותר מדבר אחד שמבקש את תשומת הלב בו זמנית. בתהליכים בעלי מאפיינים "זכריים" יותר, כשדימוי רודף דימוי, או תחושה רודפת תחושה, כשהמקום המזהה והמגדיר דומיננטי, והחלק שמוכן לשהות עם זה ולגלות עוד איכויות שונות של זה חסר, אהיה יותר בתפקיד שמבקש לתחום, לזהות גבול, לקרקע. הטון שלי יהיה יציב יותר, וההידהוד חד וקצר יותר. תמיד תמיד את התהליך יוביל אותו "משהו" שמבקש שם את תשומת הלב אצל המטופל ולא אצלי, ובכל זאת, ההתבוננות הזאת בתהליכים, מתוך הפרספקטיבה של מקומות זכריים ונקביים מאפשרת לי להציע את מה שמתאים, ומרחיבה את נקודת המבט וההבנה הפנימית שלי של תהליכים, היא מאפשרת בפועל לדייק יותר את ההזמנות שלי, וגם... מעניקה לי משמעות רחבה יותר. זה כמובן מורכב הרבה בתוך חדר הטיפולים כיוון שיש עוד גורמים ונתונים רבים להתחשב בהם. ועוד לא אמרנו כלום על גברים עם צד נשי מפותח... או נשים שמעלות על נס את נשיותן... אני שואלת את עצמי אם הסיבה שיותר נשים מגיעות להתמקדות מגברים מעידה על כך שאולי קודם כל יש צורך בנוכחות ורק אח"כ יכול להתפתח תהליך, בדיוק כפי שיש קודם ביצית ורק אחר כך מגיע אליה הזרעון. ואולי, אם זה נכון, גם בתוך החברה, יבוא יום ומספר הנשים בעולם ההתמקדות יגיע למסה קריטית והקרקע הנשית תבשיל להכיל גם גברים בתוכה. ועד אז, נמשיך לפחות להתמזג עם עצמינו. |
