התמקדות פנימה - הקשבה מרפאת לפי התמקדות

הקשבה מרפאת לפי התמקדות

אומרים שבעולם קיימים שני סוגים של טובין: טובין חומרי וטובין רגשי.
הראשון, ככל שנחלוק בו – ישאר לכולנו פחות ואילו האחרון – ככל שנחלוק בו יהיה לכל אחד מאתנו יותר.
שיחה בין בני אדם יכולה להיות טובין רגשי שכזה רק אם נדע באמת להקשיב.

לפעמים כל מה שאדם זקוק לו זה הקשבה.

אם אנחנו מלאים בהתרגשות ושמחה, נרצה לחלוק אותה עם אחרים. ואם עצב וצער הם מנת חלקנו, נחוש הקלה אם נדבר עם מישהו על זה. כשמישהו משתף אותנו הנטייה הטבעית שלנו היא להגיב מיד; להציע דרך לפתרון, לספר איך אנחנו הרגשנו בסיטואציה דומה או לשתף ברגשות שלנו לגבי הענין. ברגע שאנחנו מגיבים, מרכז תשומת הלב מופנה אלינו ואל הסיפור שלנו והסיפור המקורי נקטע. התמקדות מציעה הקשבה אחרת, אפקטיבית יותר: המקשיב בהתמקדות ישים עצמו בצד לרגע ויתרכז בהקשבה מלאה מתוך נינוחות ויכולת להכיל, לפעמים הוא רק יהיה בשקט ויסמן למשתף שהוא איתו, שהוא קולט אותו, ויאפשר למילים לשטוף החוצה את התחושות. הקשבה כזאת מאפשרת לתהליך של ריפוי להתרחש.

איך הקשבה יכולה לרפא?

שני בני אדם יושבים יחד ומקשיבים לסיפור של אחד מהם. המרחב כולו מוקדש לאותו סיפור. כשנושא שאיתו אנחנו מתמודדים הוא קשה לנו, יש לנו צורך שיבינו אותנו, שמישהו יזדהה איתנו ויחלוק איתנו את המשא הכבד. הזדהות של אדם אחר עם הסיפור שלנו יוצרת תחושה שהמשא שאנו נושאים מתחלק בין שניים, והתוצאה היא שחרור והקלה.

לפי הפילוסופיה של התמקדות הקשבה מלאה ואמיתית מתרחשת כשהמקשיב מניח למחשבותיו ותחושותיו האישיות, ומפנה את המרחב כולו לאחר. הוא מוכן להכיל את האחר מתוך אמפתיה. הקשבה מהסוג הזה יוצרת מרחב נקי, שבו המשתף מודע לנוכחותו של האחר ולכך שהוא מקשיב. מודעות זו מאפשרת לו להקשיב לעצמו. הוא שומע את עצמו דרך האוזניים המאזינות של בן שיחו האמפתי. השיחה הופכת לחוויה שבה האחר יכול להכיל אותו ואת הסיפור שלו. מישהו יכול לעזור לו לסחוב את החבילה הכבדה שהוא נושא עימו. התוצאה היא שחרור האנרגיה הרגשית שיצרה עומס סביב הסיפור. זה מה שעושה את התמקדות לתהליך כול כלך עמוק ואפקטיבי.

בשחרור האנרגיה יש פורקן, וכשמשהו מתפרק נוצר מקום למשהו חדש להיבנות. בדיוק כפי שבתנועת הנשימה אנחנו חייבים לנשוף החוצה אויר לפני שנוכל לשאוף פנימה אויר חדש, שחרור האנרגיה מפנה מקום לרגשות חדשים להופיע, אולם ללא התעכבות על החלק של השחרור, ושהייה במקום הזה כמה שצריך, לא ניתן יהיה לעבור לשלב הבא.

כשאדם מרפה את ההזדהות הרגשית שלו עם הסיפור, נוצרת תפנית ויש מקום לנקודת התיחסות חדשה:

מתוך המרחב הפתוח והנקי של ההקשבה משתנה נקודת המבט של המשתף. ההסתכלות על הסיטואציה מבחוץ מאפשרת לראות את התמונה הגדולה. הסיפור מתנתק מעט מהמספר והוא יכול להתיחס אליו באוביקטיביות, לאתר פתרונות אפשריים ולפתח דרכי התמודדות. כל זה מאפשר לו להעניק לעצמו את התמיכה לה הוא זקוק. האנרגיה הזו היא האנרגיה המרפאת בתהליך של התמקדות, והתוצאה שלה היא תחושה של מערכת בריאה שמזינה את עצמה.
הקשבה מלאה, שמכילה את הסיפור והמספר ואיננה שופטת אותם ומגיבה, מאפשרת גם למספר להתבונן בדברים ללא שיפוט. תחושות של קבלה,סלחנות וחמלה כלפי עצמו יכולות להופיע, והוא לומד להיות יותר אמפתי אל עצמו, ולקבל את עצמו כפי שהוא.
אילו הם רגעים של חסד.

תהליכים של ריפוי מתרחשים כל הזמן בתוך מערכות היחסים שלנו. משפחה, חברים ומקום עבודה הם מסגרות שמאפשרות לנו להתחכך באחרים, ללמוד וללמד. אם כל מה שאנחנו זקוקים לו, כדי לתמוך באחר, הוא סוג מסוים של הקשבה, למה שלא נילמד איך להביא את רגעי החסד האילו אל החיים שלנו?

מה שדרוש לנו הוא מרחב נקי ללא שיפוט שבו המקשיב נוכח בשיחה. זה אומר שהוא יכול להיות בצד השני של הטלפון אפילו בקצה השני של העולם, אבל את המחשבות שלו הוא מפנה הצידה ומשאיר מרחב ריק עבורנו שאין בו דבר מלבד אמפתיה. כל האנרגיה מופנית לשיחה.
המקשיב ייטיב לעשות אם ימעיט במילים ויתן כמה שיותר מרחב למספר. כשמגיבים, אפשר לחזור בקצרה על עיקרי הדברים (לשקף), כדי להמחיש למספר שקולטים את דבריו, ונמצאים שם איתו. זה גם נותן למספר שוב את ההזדמנות להקשיב למה שסיפר.
החזרה על הדברים תעלה תחושות נוספות לגבי הסיפור, ותחשוף את הרובד הרגשי העמוק יותר. התחושה שהיתה חבויה בעומק, מקבלת רשות להתבטא. נוצר מרווח גדול יותר בבפנים. וכך, במקביל להיווצרותו של מרחב חיצוני תומך, מתרחשת גם התרחבות פנימית.

בהקשבה נטו מתן עצות הוא מיותר. מרחב שקט ונקי מתאפשר כשיש את הנינוחות לתת מקום לבעיה ולאו דווקא לרוץ ישר לפתרון. כשמשחררים את הצורך לפתור מהר ככל האפשר את הקושי, ומרשים לעצמנו לשהות במצב של חוסר ודאות יכולים להופיע פתרונות חדשים ויצרתיים.
אילו הם רגעים של קסם.

פעמים רבות מתן פתרון שלנו לבעיה של מישהו אחר, טוב ככל שיהיה, לא עושה את ההבדל. אולי הבעיה תפתר אבל התחושה הקשה לגבי הנושא לא תעלם. לרוב, מה שאדם זקוק לו בזמן קושי, זה קודם כל אמפתיה. רק אמפתיה. כל כך פשוט! אמפתיה היא רגש טבעי וספונטני, יש בו רכות וחום ואין בו מאמץ. לאמפתיה יש אנרגיה מכילה ועוטפת. אם אתם מרגישים שאתם מתאמצים – אתם לא בכיוון הנכון. עצרו, קחו נשימה עמוקה, הרפו מן המאמץ ותתכווננו שוב.
אילו הם רגעים של ריפוי.

התמקדות מאפשרת הקשבה אמיתית, שיש בה נוכחות אמפתית ומרחב נקי המאפשרים טרנספורצמיה.

חשוב להבחין בין "שתיקה" ל"הקשבה":
בשני המקרים קיים רווח בין המילים: בשתיקה יש אנרגיה סוגרת של התכנסות פנימה אל תוך עצמנו ואילו בהקשבה יש אנרגיה פתוחה של שיתוף פעולה והתמזגות עם האחר. בהקשבה נוצר מקום עבור האחר להתנחם בו, לחוש שמקבלים אותו, מכילים אותו, והוא לא לבד. יש ערך לשתיקה שמאפשרת לאחר לדבר. אך הקשבה תומכת באחר לבצע תהליך.

עבור כולנו הקשבה מן הסוג הזה, שיש בהתמקדות, יכולה לחולל נפלאות. מרחב נקי, ללא שיפוט ומלא אמפתיה יכול לאפשר גם לאנשים הסגורים ביותר להפתח, לקונפליקטים ולמאבקים להתמוסס, ולמקומות הקשים ביותר להרפא.

התמקדות הינה טכניקת התבוננות והקשבה אל העולמות הפנימיים שלנו. התהליך פונה פנימה אל החוויה האישית של כל אחד מתוך תפיסה שכל מה שנמצא שם ראוי להתייחסות. טכניקת ההתמקדות מנסה לאתר את הקולות הפנימיים שמדברים אלינו מתוכנו, אותם מקומות שמבקשים את תשומת ליבנו ברגע נתון. השפה הפנימית של התהליך יכולה לכלול תחושות פיזיות, דימויים, זיכרונות מן העבר, תמונות ורגשות, והיא אישית ומיוחדת ויכולה להשתנות מאדם לאדם ומתהליך לתהליך. התמקדות הינה כלי טיפולי המאפשר לבוא במגע ישיר עם עצמנו, ניתן לשלבו עם טכניקות נוספות.