![]() | ||||||||||
|
להתמקד בחלוםאפרת לא מוצאת בן זוג. בחלומה, עומדת אפרת ומתלבטת מול ארון הבגדים.... אפרת לא מוצאת בן זוג. אפרת, בחלומה, עומדת ומתלבטת מול ארון הבגדים (ומחמיצה את המסיבה). למה כל כך קשה לה לבחור בגד? למה כל כך קשה לה לבחור בן זוג? אפרת מחפשת בן זוג כבר הרבה שנים. היא אוהבת לפעמים להיות לבד, ויש לה המון עיסוקים, אבל זוגיות יציבה ורצינית - אַין. אפרת בחורה חכמה, יפה ונעימה, מהסוג שממיס אותך ישר. חיוך מתוק ועיינים מאירות. החדר בו אנו יושבות מלא בנוכחות הנעימה שלה. קשה לה להבין למה זה עדיין לא קרה לה. חוסר מזל, נאיביות יתר וכנות חותכת הן חלק מהסיבות שהיא מונה, אבל שתינו מרגישות שיש מעבר לכל זה משהו אחר, חוסם. אפרת מתוסכלת, מרגישה תקועה. תקועה בחיפוש הזוגיות, ותקועה בתהליך הטיפולי. גם אני הרגשתי חוסר אונים. היתה לי תחושה חזקה שמשהו שם עוצר אותה, אבל לא יכולתי לשים את האצבע. יום אחד, כשנפגשנו, היא סיפרה לי על חלום שחלמה, ולא הצליחה להבין את פישרו, אך הרגישה שהוא בעל משמעות רבה. בחלום עומדת אפרת בבית הוריה, מול ארון הבגדים הישן שלה, ומתקשה לבחור בגד מתאים למסיבה. היא יודעת שהיא כבר מאוד מאחרת, אבל לא מצליחה למצוא מה ללבוש. חברה טובה שלה נמצאת שם איתה ואומרת לה שלא משנה מה תבחר – העיקר שתתלבש כבר כי הן מאחרות. היא דוחקת בה ומזרזרת אותה, אך אפרת לא מצליחה להתנתק מארון הבגדים. החברה כועסת עליה מאוד. אפרת מתעוררת. "מה מכל הדברים שהופיעו בחלום השאיר את חותמו עליך?", אני שואלת. אפרת עוצמת את עיניה ומפנה את העיניים הפנימיות אל הגוף. התחושה שעולה בה היא של אי נוחות. "משהו ממסמר אותי אל הארון, וזה כל כך לא מתאים לי....אין לי בעיות כאילו במציאות. מה פתאום זה מופיע ככה בחלום?". אנחנו מנסות לרדת לרובד עמוק יותר של החלום, ואני שואלת אותה מהי התחושה הכי חזקה שמשאירה עליה התמונה הזו. אפרת מתכנסת לרגע פנימה. היא מאטה את קצב הדיבור ושוקעת, מעט מהורהרת, אל תוך עצמה. "חוסר אונים", היא מתעוררת לפתע וחותכת את האוויר עם תשובה. "אני לא מצליחה להחליט דבר כל כך פשוט, כמו מה ללבוש, ויש מין לחץ כזה...להחליט". היא מתבוננת במה שאמרה ובודקת האם יש עוד תחושות שהיא יכולה לאתר בתוכה לגבי הסיטואציה שבחלום. "מבוכה", היא מוסיפה לאחר שתיקה קצרה. אפרת לא מבינה את המשמעות של כל זה. במציאות, קושי בבחירת בגדים לא מעורר בה חוסר אונים או מבוכה. אני מציעה לה שלא לשפוט את החוויה של הגוף, גם אם אנחנו לא מבינות את משמעותה. אפרת צוללת פנימה בדמיונה אל תוך החלום. היא שוב עומדת מול ארון הבגדים. כשהיא בתוך החוויה, אני תומכת בה להוביל אותנו למגע עם משמעות החלום עבורה. החזרה אל החלום בדמיון מאפשרת לה לחבר אליו תחושות שעולות בה, ולברר לעצמה אילו רגשות קשורים אליהן. למה כל כך קשה לבחור בגד?, אני שואלת את אפרת. היא מהססת. קמטים נחרשים במצחה. ניכר עליה שחיפוש התשובה מביא עימו קושי מסוים. "כי אני חוששת שאבחר בגד שאיננו מתאים". ומה מנסה החברה לומר לך שם בחלום?, אני בודקת כיוון אחר. "שאני לא בסדר", אפרת עונה מיד. ולמה את לא בסדר?, אני ממשיכה לשאול. "כי מרוב שאני לא מצליחה להחליט מה ללבוש, בסוף אני לא אלך בכלל, ואפסיד את המסיבה". אפרת יושבת שם מרוכזת מאוד ומכווננת כל כולה פנימה. היא שואלת את הגוף מה כל כך קשה שם בכל זה. תחושה עמוקה של ייאוש צפה ועולה אל פני השטח ואפרת שוחה בתוכה. היכן עוד בחיים מופיעה תחושה שכזאת?, אני מגייסת טון רך ואמפתי במיוחד. "לפעמים אני מרגישה שלעולם לא אמצא בן זוג". אישוניה מהבהבים כמו בין עירות לשינה. דמעות מופיעות בזויות עיניה, נמהלות בפס האיפור השחור שממסגר אותן, כמו פורצות איזה מחסום. "יש איזה כאב שעולה שם עכשיו?", אני כמעט לוחשת כדי לאפשר לה להישאר בעומק החוויה. שתיקה ארוכה וכוח הכבידה מאפשרים לדמעות לחצות את המרחק שביו העין לסנטר. דמעות עגולות וכבדות, כאילו אוצרות בתוכן משהו גדול, קשה וכבד. אפרת מובילה עכשיו את התהליך. כשהיא מוכנה להוציא את המילים, האוויר אוסף אותן לתוכו, שם קל יותר. "אולי הבגדים מסמלים את החיצוניות שלי, את איך שאני מציגה את עצמי. אולי אני עסוקה כל כך בניסיון לבחור איך הכי כדאי לי להיראות בפני אחרים, שבסוף אני מפספסת את המסיבה". אפרת בודקת את מה שאמרה: היא מהדהדת את המילים פנימה, וזה מרגיש נכון. "אני כל כך רוצה זוגיות וכל כך הרבה זמן זה לא קורה, שמבלי לשים לב, שכנעתי את עצמי שאני כפי שאני זה לא מספיק טוב. שכדאי שאציג את עצמי כפי שאני חושבת שגברים היו רוצים שאהיה. מרוב תחפושות איבדתי את עצמי ואני עומדת מול ארון הבגדים הזה של האפשרויות, ולא יודעת עוד מה לבחור. ואם לא אזדרז, אפספס את הרכבת". "יש עוד?", אנחנו שואלות את הגוף. אנחת רווחה נפלטת משפתיה של אפרת, הגוף משחרר את המטען העודף של המתח שהיה צבור בו. "לא", היא עונה, "זה הכל, זה מרגיש נכון ואמיתי ואני לא מאמינה שלא ראיתי את זה קודם". היא מבינה את החלום והיכן היתה תקועה. אפרת עומדת כעת מול המראה הפנימית שלה ומתבוננת. הדרך לא קלה לה, אבל לפחות שביל המוצא כבר מסומן. היא חולמת עכשיו על האיש שלה, שאי שם מחכה לה. מי יתן ויהפוך החלום למציאות, או אז תהפוך גם המציאות לחלום. התמקדות הינה טכניקת התבוננות והקשבה אל העולמות הפנימיים שלנו. התהליך פונה פנימה אל החוויה האישית של כל אחד מתוך תפיסה שכל מה שנמצא שם ראוי להתייחסות. טכניקת ההתמקדות מנסה לאתר את הקולות הפנימיים שמדברים אלינו מתוכנו, אותם מקומות שמבקשים את תשומת ליבנו ברגע נתון. השפה הפנימית של התהליך יכולה לכלול תחושות פיזיות, דימויים, זיכרונות מן העבר, תמונות ורגשות, והיא אישית ומיוחדת ויכולה להשתנות מאדם לאדם ומתהליך לתהליך. התמקדות הינה כלי טיפולי המאפשר לבוא במגע ישיר עם עצמנו, ניתן לשלבו עם טכניקות נוספות. פורסם במהות החיים |
|||||||||