התמקדות פנימה - התמודדות עם חרדה

התמודדות עם חרדה

שרון מוצאת דרך התמקדות את הדרך להתמודד עם חרדת המלחמה שלה: מנסה לאתר אותה בגוף, מוצאת את מיקומה ואת גבולותיה. כעת, כשהחרדה מוכרת לה, היא אפילו מוצאת בה מרכיב משעשע

"לא ישנתי כל הלילה", שרון מותחת את המילים תוך כדי פיהוק ומסיימת את המשפט באנחה כבדה.

"בילויים או דאגות?..." אני שואלת בחיוך. "דאגות, דאגות", מקדירה שרון את פניה ומוסיפה: "כל הלילה לא ישנתי. המלחמה הזאת יוצרת אצלי מתחים ופחדים. אני בחרדה נוראית שתיכף יפלו פה טילים. אמנם אנחנו באזור המרכז, אבל כל לילה אני מתחילה שוב לפחד מזה שנהייה במרכז המלחמה הזאת. כשהמחשבה הזאת עולה, אני מתחילה לדמיין כל מיני תסריטים אפשריים: ריצה לחדר ביטחון, אזעקות, חברים או משפחה שנפגעים, ולפני שאני שמה לב אני שוכבת במיטה עם זיעה קרה, דפיקות לב והרבה פחות שעות שינה".

"נשמע מאוד לא נעים", אני אומרת. "לא נעים?! זה איום ונורא", אומרת שרון. "מה הכי הכי נורא בכל זה?", אני שואלת אותה. שרון לוקחת נשימה עמוקה פנימה ומשחררת את האוויר בבת אחת. מבטה סורק את השטיח ואת הפחד הזה שנראה שהיא נוגעת בו שוב עכשיו.

"נראה לי שזה שאני לא שולטת בזה. אני לא מצליחה להרגיע את עצמי. כשמופיעה החרדה אני אומרת לעצמי שסביר להניח שלא יקרה כלום, ושגם אם יקרה אז הסיכוי שדווקא אני אפגע הוא ממש קטן, אבל זה לא עובד. שום דבר בעצם לא יכול להוציא אותי מהפחד הזה, שום טיעון ושום פעולה. אני פשוט כלואה בתוך תחושה נוראית, ורק העייפות מכריעה בסוף הלילה את הגוף ושולחת אותי לשינה, שגם היא טרופה".

במצב של התקף חרדה יש תחושה קשה של אובדן שליטה. משהו חזק מטלטל אותנו, הגוף מגיב בתחושות חזקות ולא נעימות, ומהר מאוד מצטרף לפחד המקורי, שיצר את החרדה, גם חוסר אונים מול החרדה עצמה. במצב הזה, חשוב מאוד למצוא עוגן שניתן לאחוז בו. כזה שמקנה ביטחון. עצם הידיעה שקיים כלי כזה, שתמיד עובד, מפחיתה את תדירות התקפי החרדה ומנמיכה את עוצמתם. עוגן כזה מאפשר לצוף כשהראש מעל המים בתחושה שמשהו מחזיק אותנו שלא נטבע

אני בודקת עם שרון האם היא מוכנה לזמן את תחושת החרדה להופיע בתוכה עכשיו, ממש ברגע הזה. דרך עבודת התמקדות עדינה אנחנו שואלות את הגוף שלה איך זה ירגיש לה, ומוודאות שהיא מרגישה מספיק חזקה באור יום להתמודד עם התחושה הקשה שעולה בה כשמופיעה החרדה.

שרון לוקחת כמה רגעים של שקט ושתיקה ומתבוננת פנימה לתוך עצמה. "זה מרגיש בסדר", היא אומרת. השקט והריכוז שבקולה גורמים לי לחוש שאפשר לסמוך על התשובה שהגיעה.

שרון מרכינה לאט את ראשה. היא מרשה לכוח הכבידה לפעול על עפעפיה ושוקעת פנימה אל תוך עצמה. אני מזכירה לה לשמור על הישות של העצמי המתבונן שלה, שיישאר מחוץ לחוויה שמתחוללת בתוכה. הוא יהיה העוגן שלנו. שרון מרגישה עכשיו שהבטן שלה מתהפכת.

קשה לשרון להביא, כך בהזמנה, חוויה כל כך קשה שהיא מנסה כל הזמן להרחיק מעצמה. ובכל זאת, אחרי זמן מה הו היא מדמיינת סצנות מלחמה מפחידות, היא מתחילה להרגיש את הפחד. הוא מופיע בעוצמה נמוכה יותר, כיוון שהפעם הוזמן פורמאלית למסיבה, ולא פרץ אליה ללא רשות.

"בבטן. הגרעין של התחושה הוא בבטן", שרון חווה עכשיו חלק ממה שעובר עליה כל לילה, ובאומץ רב מנסה להכיל את התחושה האיומה הזאת בתוכה. "זה כמו שהרצפה נשמטת לפתע מתחת לרגליים, אבל לא סתם, אלא שאני בקומה שלישית".

אני מבקשת משרון לתאר את התחושות שהיא חווה בגוף כעת. שרון מתארת דופק גבוה, מעט רעד, תחושת אי נוחות והזעה. כשאני מבקשת ממנה לסמן היכן היא מרגישה פיזית את תחושת החרדה בצורה החזקה ביותר, היא מציירת באצבעה צורה אמורפית שמכילה את כל מרכז הגוף. "זה בעיקר כאן, כלומר זה הגרעין של התחושה, אבל למעשה אני מרגישה את זה חלש יותר גם בשאר הגוף".

כעת אני מבקשת ממנה לבדוק לאיזה מרחק דמיוני העצמי המתבונן שלה יכול להתרחק מהחוויה, כדי שירגיש נוח ומוגן. שרון בודקת מספר אופציות ולבסוף מוצאת דימוי שממיס מעט את תחושת חוסר האונים שמול החוויה בגוף: היא יושבת כעת על ענף עבה של עץ הפיקוס הגדול שבחצר. "משם זה מרגיש נוח להתבונן", היא מצהירה לבסוף.

המקום הנוח יחסית אל מול התחושה מאפשר לה להתבונן שוב אל הפחד, ולהתנגד לו פחות. היא יכולה לחוש את הגבולות של הפחד בתוכה וזה מקנה לה ביטחון. "זה מרגיש נוח יותר, כי הפחד לא בכל הגוף עכשיו, אלא רק במרכז, וגם עוצמת התחושה ירדה".

התקף חרדה הוא מצב שבו נמצאים בהצפה רגשית. התחושות הפיזיות והרגשיות החזקות שמופיעות ללא התראה, ומשתלטות עלינו, מוציאות אותנו משיווי המשקל ואנחנו חשים מולן חוסר אונים נוראי. התבוננות והתמקדות בתחושות הפיזיות שמלוות את החרדה, מאפשרות להפנות את התודעה שלנו אל אותם מקומות שבהם מופיעה בבירור החוויה, ומאליו אנו הופכים מודעים גם למקומות שבהם היא אינה קיימת. המודעות לגבולות מקנה תחושה של שליטה רבה יותר, כיוון שאז החוויה מוגדרת ברורה יותר.

שרון מגלה שהתמקדות פשוטה בגבולות התחושה הפיזית מאפשרת לה לחוש ביטחון רב יותר בקשר לחרדה, והיא מתרגלת אותה שוב כדי להפוך את המיומנות לזמינה יותר במצב של אזעקת אמת...

עם התרגול של תהליך ההתמקדות, שרון מגלה במשך הזמן, שבמקביל למקום המפוחד קיים מקום מצחיק, שיש בו חוש הומור ציני וחריף, שיכול לאפשר לה לראות את הסיטואציה גם מתוך הומור. את הגיחוך שהיא פולטת מחליף אחרי זמן מה צחוק קצר. הפחד מוגדר עכשיו, יש לו גבול והיא יכולה לחוש אותו. הוא יכול להיות גדול יותר בלילה, אבל תמיד יהיה לו גבול.

"החיפוש אחרי הגבול מחזיר את תחושת השליטה, בעוד שהניסיון לשלוט בו גורם לאבד שליטה", כך אומרת לי שרון לפי שאנחנו נפרדות, ואני חושבת לעצמי שביחס למלחמה זאת מסקנה מאוד מטפורית.

התמקדות הינה טכניקת התבוננות והקשבה אל העולמות הפנימיים שלנו. התהליך פונה פנימה אל החוויה האישית מתוך תפישה שכל מה שנמצא שם ראוי להתייחסות. טכניקת ההתמקדות מנסה לאתר את הקולות הפנימיים שמדברים אלינו מתוכנו, אותם מקומות שמבקשים את תשומת ליבנו ברגע נתון.

השפה הפנימית של התהליך יכולה לכלול תחושות פיזיות, דימויים, זכרונות מן העבר, תמונות ורגשות. היא אישית ומיוחדת ויכולה להשתנות מאדם לאדם ומתהליך לתהליך. התמקדות הינה כלי טיפולי המאפשר לבוא במגע ישיר עם עצמנו, והיא מתחברת יפה עם טכניקות נוספות.

פורסם במהות החיים