| התמקדות |
| למי זה מתאים ? |
| טיפול בהתמקדות |
| קורסים וסדנאות |
| מאמרים |
| חוויות אישיות |
| איך הגעתי לכאן? |
| קישורים |
| צור קשר |
להסתכל לכאב בעיינים
"יש שם כל כך הרבה כאב", היא אומרת וקולה רועד, שלוליות קטנות נאגרות בזויות עינייה. נוגה מיבר מביאה את סיפור ההריון הלא רצוי של מיכל
מיכל בהריון לא רצוי. היא בת 22, יש לה בן זוג והם רוצים ילדים, אבל העיתוי בעייתי. היא מגיעה נסערת. אנחנו מדברות על התחושות שיש לה, על התוכניות שהיו לה, על הרצונות שלה להגשים, על תחושת חוסר הבשלות והפחדים. בתוך כל אילו שזורים הרצון העז לממש את הנשיות ולהיות אם, הצורך הפיזי- הישרדותי של הגוף לשמור את ההריון, והאמונה שהכל כתוב ומה זה בעצם אומר שהרשות נתונה.
פעמים רבות מאחורי דילמה או קושי בקבלת החלטה מסתתרים כאב או פחד שקשה לחוות. האינסטינקט הוא להמנע מתחושות לא נעימות, כשפחד וכאב מופיעים קיימת נטייה להתעלם או להדחיקם. באופן בסיסי, רגשות עוצמתיים מבקשים לבטא את עצמם. כך נוצרת מלחמה פנימית: הרגש רוצה לפרוץ ולקבל ביטוי ואילו השכל לא מאפשר לו. הבטן יודעת מה לעשות אך בין האוזניים קשה להשלים עם ההחלטה.
כשאנו מסיימות לדון בנושא מכל הזויות האפשריות, לאחר בדיקה מקיפה כי אין דבר שלא נאמר. במקום שבו אפסו המילים, מיכל עוצמת עינייה, מרפה ושוקעת אל תוך הכורסה. אז מוזמן הגוף שלה להעלות את דברו. מיד מופיעה תחושה עוצמתית בבטן. תחושה של משהו קורע מבפנים, דימוי של עקירה כואבת, מתוך הגוף. "יש שם כל כך הרבה כאב" היא אומרת וקולה רועד. שלוליות קטנות נאגרות בזויות עינייה. כעת היא מתבקשת לדמות עצמה מחוץ לגוף, להתבונן בו ממרחק, לנשום. מיכל נאנחת, שרירי הפנים שלה הופכים רפויים וקולה מתייצב.
אני מבקשת ממנה להתבונן מרחוק ולשאול מה יגרום לתחושה טובה. לקחת את הזמן ולהמתין לתשובה שתגיע ממש מהמקום הכואב, מתוך הגוף. "לקבל החלטה" מיכל אומרת, "אני יודעת שמה שהכי נכון לי יהיה להפסיק את ההריון. ברור שזה לא הזמן המתאים, שאני לא אוכל להעניק לילד הזה את כל מה שהייתי רוצה, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה ריגשית. אבל משהו עוצר מבעדי, אני לא שלמה עם זה, ולא מסוגלת ללכת ולהפסיק הריון, זה אוכל אותי."
"מה חסר כדי שזה ירגיש שלם שם בבפנים, במקום הכואב?" מיכל שוקעת בשתיקה עמוקה. אני רואה אותה עומדת איתנה ונוכחת מול עוצמת הרגש ומעריצה אותה על האומץ שהיא מביאה לסיטואציה כל כך קשה ורגישה. ושוב פרץ חדש של דמעות. הבכי גובר. מתן הרשות מאפשר לגוף לשחרר את הכאב על ידי הדמעות ועכשיו גם על ידי קול. היא מתיפחת. משהו שוב מציף את הכאב, היא מאפשרת לו להכנס. אני שם, גם הדמעות שלי מתפזרות.
"התאבלות", היא אומרת, "אני אוכל לעבור הלאה רק כאשר אסכים לחוות את הכאב שיש באובדן. אלו לא הספקות שלא מאפשרים לקבל החלטה, אלא כאב הפרידה, הויתור על ההריון. השלמה עם זה שאני הולכת לאבד אותו, אפילו מתוך בחירה. בתוך הגוף יש פחד מלגעת במקום הזה של הכאב, אך בלי לעבור דרכו לא אוכל להשלים עם התהליך". אנחנו שותקות ומכבדות את התהליך. יש הקלה, הגוף מסמן שזה הסתיים והאבל רק מתחיל. אני מנחה את מיכל לסיים את התהליך ומחזירה אותה אל המציאות.
המציאות לא השתנתה. היא עדיין בהריון. ההריון עדיין לא רצוי. היא הולכת להפסיק אותו. ובכל זאת מיכל מרגישה שקטה. הגוף חווה ריפוי פיזי במקום שבו הקושי יושב. השכל מבין את מה שקורה כמכלול ומוכן לשתף פעולה. הרגש שהסתתר קיבל רשות להתבטא. הזמן יאפשר את עיכול הפגישה, ואת העוצמה שביכולת לכאוב. הקונפליקט התמוסס בתוך הגוף והותיר אותה שלימה.
התמקדות הינה טכניקת התבוננות והקשבה אל העולמות הפנימיים שלנו. התהליך פונה פנימה אל החוויה האישית של כל אחד מתוך תפיסה שכל מה שנמצא שם ראוי להתייחסות. טכניקת ההתמקדות מנסה לאתר את הקולות הפנימיים שמדברים אלינו מתוכנו, אותם מקומות שמבקשים את תשומת ליבנו ברגע נתון. השפה הפנימית של התהליך יכולה לכלול תחושות פיזיות, דימויים, זיכרונות מן העבר, תמונות ורגשות, והיא אישית ומיוחדת ויכולה להשתנות מאדם לאדם ומתהליך לתהליך. התמקדות הינה כלי טיפולי המאפשר לבוא במגע ישיר עם עצמנו, ניתן לשלבו עם טכניקות נוספות.
פורסם במהות החיים