התמקדות פנימה - על כלב שרצה להיות חתול

על כלב שרצה להיות חתול

רן מרגיש כמו כלב מאולף של החיים. המשימות, המטלות, התביעות, אפילו הנתינה שלו כבר נעשית אוטומטית ולא מתוך רצון. עד שהוא מוצא את החתול הפנימי, שמאפשר לו לדאוג גם לעצמו. והנה, הפלא ופלא: וגר חתול עם כלב, וכולם ייצאו מבסוטים

אומרים שאפשר לחלק את אוהבי החיות לאילו שמעריצים חתולים ולאילו שמחוברים דווקא לכלבים. רן (שם בדוי), אוהב כלבים מושבע, התוודע אל דמות החתול שבו, והופתע לגלות שלפעמים היה רוצה להיות גם קצת חתול...

כשעובדים עם דימויים שבאים עמוק מבפנים, אפשר להיות מאוד יצירתיים בדרך שבה בוחרים לבטא את התחושה הפנימית. בדומה לחלום, הדימוי היא תמונה ששווה אלף מילים, והוא יכול להיות מורכב ומופשט בו-זמנית ולהכיל בתוכו מידע רב. פעמים רבות מופיעות דמויות פנימיות, המייצגות חלקים פנימיים שונים שלנו. עם חלקן קל לנו להזדהות, וחלקן מייצגות דווקא חלקים שאינם זוכים לביטוי רב, ואולי היינו רוצים לבטאם יותר, או חלקים שקיימים בנו אבל אנחנו לא מקבלים אותם.

אצל רן הופיעו שתי דמויות, שאפשרו לו לחוות, להכיל ולהבין באופן עשיר יותר את שמתחולל בתוכו:
רן חי בהתמסרות מוחלטת למטלות ולאתגרים שחיי היומיום מציבים בפניו. בין עבודתו בהייטק לבין המחויבויות שלו למשפחתו ולמסגרות אחרות בהן הוא פעיל, הוא מוצא עצמו פעמים רבות עומד על ארבע, עם מקל בפה, מתנשף וממתין בקוצר רוח לזריקת המקל הבאה. המקל יכול להיות פרויקט בעבודה שיש לסיים במועד מסוים, חבר שזקוק לעזרה, הורים שיש לדאוג להם, אישה וילדים שזקוקים לתשומת לבו, ועוד ועוד...

"הוא עייף שם, הכלב", מתאר רן את התחושה שמתחברת לדימוי, "עייף וקצת מדוכא". רן נראה מעט מהורהר, ומכונס בתוך עצמו, עם הדימוי אותו הוא חווה בעוצמה.
"נמאס לכלב מכל המקלות האלו", הוא מוסיף בחיוך.
מה היה גורם לו להיות מאושר, אני שואלת.
לאחר שתיקה ממושכת, אישוניו של רן מתרחבים בפליאה: "הוא בכלל רצה להיות חתול... הוא לא אוהב להיות כלב..."

כלב הוא בעל חיים שזקוק לבעל בית. הכלב רואה בבעלים שלו חבר ללהקה והוא נאמן לו. הוא זקוק לתשומת ליבו ולכך שיטפל בו. כלב קשור אל הבעלים שלו ועלול להיכנס לדיכאון אם נוטשים אותו. החתול, לעומתו, דואג לעצמ. הוא יכול לספק את צרכיו בכוחות עצמו, הוא יבוא להתחכך בך כשהוא רוצה תשומת לב, אבל יתעלם ממך אם פשוט לא בא לו. למעשה חתול יכול להתקיים לבד, למצוא לעצמו את המזון שלו, והוא לא ממש זקוק לחברה. החתול הוא בעל הבית של עצמו.
הכלב יחיה עם האדם בעוד שהחתול יחיה לידו.

רן מנסה להתחבר אל דמות החתול שבתוכו ולהזדהות איתה. הוא מרגיש שיש שם קושי. מקום חזק ועתיק של ייסורי מצפון מציף אותו. הוא מתבונן במה שמתחולל בתוכו ונאנח: "אני מרגיש אגואיסט! אני רוצה להיות בעל הבית של עצמי, לא להזדקק לחיזוקים על ביצוע משימות עבור אחרים כדי להרגיש טוב עם עצמי. פשוט להרשות לעצמי להיות עבור עצמי לפעמים".

אנחנו מדברים על תחושת החוסר שצפה ועולה אצל רן. הוא מרגיש שהנתינה שלו לאחרים נעשית מתוך הכורח להעניק ולא מתוך רצון גדול. הנתינה, עבורו, הפכה לעוד משימה שיש למלא ואיבדה את חדוות העשייה שפעם הייתה בה. רן מבחין שבתוך סדר העדיפויות שלו - הוא עצמו נשאר אחרון ברשימה. הוא מבחין בחלל גדול וריק בתוכו, שמבהיר לו שהוא נמצא ב"אוברדרפט" רגשי, וצורך חזק עולה מתוכו למלא גם את עצמו לפעמים. אחרת, הוא מתרוקן ומרגיש מתוסכל.

כשאנחנו הופכים רגישים לצורך הבסיסי שלנו להזין את עצמנו, להרגיש שמגיע גם לנו לקבל מאחרים, ומעל לכל כשאנחנו מרשים לעצמנו להרגיש שאנחנו לא חייבים כל הזמן להעניק לאחרים, ושמותר לנו גם להגיד "לא" כשלא מתאים לנו - המרחב הפנימי שלנו הופך עשיר ומלא. היכולת שלנו לאהוב ולתת גדלה' והכלי שלנו מתרחב ומתעצם' כך שיש בו יותר עבור עצמנו ועבור אחרים. כך יוצא שאם אנחנו יודעים לתת מקום גם לעצמנו – לא רק לנו יש יותר, אלא גם הסביבה שלנו יוצאת נשכרת לא פחות.

רן יכול לראות עכשיו את החתול שחי שם בתוכו, ואת המקום שיש לו. הוא יכול לאפשר לו לתפוס יותר מקום במרחב הפנימי שלו, וההתנגדות, שהיתה שם קודם לכן, מתפוגגת ונעלמת. תחושת הנינוחות שממלאת אותו מלווה בעונג רב. רן צופה במתחולל בתוכו. עכשיו מופיעה שם גם דמות הכלב. הוא מרגיש שהוא יכול להזדהות לפעמים עם החתול ולפעמים עם הכלב, ולשניהם יש מקום בתוכו. הם לא באים זה על חשבון זה, ואין מאבק בניהם.

כשאנחנו לומדים להתחבר אל שני המקומות האלו ולהכיר אותם, גדל מרחב אפשרויות הבחירה שלנו - להיות מי שאנחנו באמת בכל רגע נתון. זאת הזדמנות לקחת אחריות על חיינו, המאפשרת לנו לחיות יותר בשלום עם עצמנו. נפתחת בפנינו האפשרות להיות בעלי הבית של עצמנו, של התחושות והרצונות שלנו, של החלומות והפחדים שלנו.

מתוך המקום החזק הזה, מתאפשר לנו לבחור, אם נרצה, להעניק גם לסובבים אותנו. נתינה מסוג זה, שיש בה בחירה מודעת בהתמסרות מלאה, תמלא אותנו מחדש, ותגרום לנו תחושות של עונג ושל חסד. מה צריך יותר?

התמקדות הינה טכניקת התבוננות והקשבה אל העולמות הפנימיים שלנו. התהליך פונה פנימה אל החוויה האישית של כל אחד מתוך תפיסה שכל מה שנמצא שם ראוי להתייחסות. טכניקת ההתמקדות מנסה לאתר את הקולות הפנימיים שמדברים אלינו מתוכנו, אותם מקומות שמבקשים את תשומת ליבנו ברגע נתון. השפה הפנימית של התהליך יכולה לכלול תחושות פיזיות, דימויים, זיכרונות מן העבר, תמונות ורגשות, והיא אישית ומיוחדת ויכולה להשתנות מאדם לאדם ומתהליך לתהליך. התמקדות הינה כלי טיפולי המאפשר לבוא במגע ישיר עם עצמנו, ניתן לשלבו עם טכניקות נוספות.

פורסם במהות החיים