התמקדות פנימה - הסבון שמח מאד

הסבון שמח מאד

אחרי התבוננות עמוקה בשיח הבוגנביליה, ובעקבות האזנה קשובה לאוזן הפיל, למד השכן שלי יפתח כמה דברים על עצמו. במקום להטיף לכולם על איכות הסביבה, הוא הקים לו סביבה איכותית, שמחזירה לו אהבה בצורת פירות, פרחים צבעוניים ועלים ירוקים. והשמחה רבה

בגינה של השכן ראיתי שלט, מקובע על גזעו של עץ, שנשתל לא מזמן: "אני שמח לגדול", היה כתוב עליו. חייכתי לעצמי, אבל בתוכי כרסמו סקרנות ופליאה. המשכתי בדרכי אבל מראה השלט סירב לעזוב אותי. למה שמישהו יתלה שלט כזה על העץ שלו? מהיכרותי עם יפתח השכן, איש יחיד ומיוחד, שבין השאר משתמש בטכניקת התמקדות באופן יומיומי, היה לי ברור שלא מדובר בבדיחה. ניגשתי אליו יום אחד ושאלתי לפשר העניין.

הסיפור שהתחבא בשורשיו של העץ הצעיר גרר שיחה ארוכה ועמוקה על כוחה של שמחה, על אהבת הטבע והסביבה, על מצבו של כדור הארץ שלנו ועל היכולת שלנו ליצור מציאות טובה יותר עבור כולנו.

הסבון שמח מאוד

ואיך עץ אחד קטן מביא אותנו שמה?
יפתח הוא שוחר איכות הסביבה. הגינה שלו היא אולי לא הגינה הכי מטופחת שראיתי, אבל האדמה שם שמחה, כפי שהוא מתאר אותה. במקום צנרת לביוב, המים מהכיור במטבח מגיעים היישר לצמחים. סבון הכלים האקולוגי מאפשר לו ליהנות מכלים נקיים מצד אחד ומחיסכון במים מצד שני, והצמחים שלו – שיש להם תכונות אנושיות מסתבר – מחזירים לו אהבה ממשית בצורת פירות, פרחים ריחניים וצבעוניים ועלים ירוקים ומצלים.

"על הדרך" מפלטרים הצמחים את חומרי הסבון האקולוגי מהמים ושותים מהם לרוויה, הסבון שנשאר באדמה, מתפרק ממילא, מבלי שישאיר עקבות. והאדמה? שמחה גם היא.

במקום מכסחת דשא יש ליפתח שתי עיזים. הן מלחכות את העשבים (השוטים אם תרצו...), ומשתמשות בו כדי לצמוח בשמחה ולשמש כחיות מחמד חברותיות לכל ילדי הסביבה. עיזים שמחות יש לו, ליפתח, כבר אמרנו? תוצרי לוואי שוליים ונוספים של השמחה הזאת הם החלב המשובח שהן מייצרות והגבינות שמפיקים ממנו.

אפילו האשפה בביתו של יפתח שמחה. ברובה היא מושלכת היישר לעבר דלת הלול של שמונה התרנגולות שמסתובבות חופשי בחצר. הלול מסתבר, משמש רק ללינה לילית, ממש כמו בבית הילדים שבקיבוץ. התרנגולות של יפתח מסתובבות חופשיות בחוץ ולכל אחת שם, היסטוריה ואישיות משלה. מלבד הביצים שמייצרות התרנגולות, משאריות המזון מהמטבח, הן מייצרות גם דשן אורגני המזין בחזרה את האדמה שמצידה מייצרת עבורן מזון בשפע. התרנגולות של יפתח מחייכות. והוא מחייך אליהן בחזרה.

להקשיב לאוזן הפיל

והעץ שלנו? מה איתו? יפתח מספר לי כיצד הושפע מהירוקים, לא אלו שבגינתו, אלא דווקא אלו שיושבים בארגונים השונים לאיכות הסביבה. "פעם", הוא מספר, "הייתי מבלה את רוב זמני במאבק לשימור הסביבה. החוויה שלי הייתה חוויה של תסכול וייאוש. מה שראיתי לנגד עיני רוב הזמן היה הרס והשמדה של הטבע והנוף. הייתי מטיף לכל מי שרק מוכן לשמוע, וגם למי שלא, כמה אנחנו מזיקים ומפריעים להרמוניה הטבעית שיש מסביבנו. מרוב כעס על חוסר ההרמוניה שיכולתי לראות לפני, נהייתי אני בעצמי הוויה חסרת הרמוניה בעליל. הייתי יכול להרים את הקול על אנשים שמשליכים בדלי סיגריות אל החול בחוף הים, בשיחות הסלון שלנו בבית, חברים היו חוששים לספר שרכשו טלפון סלולארי חדש או שנהנו לנסוע על כביש 6 המהיר והיעיל, כיוון שהערה כזאת הייתה מעוררת אצלי את אש החמה והתרעומת".

"בשנים האחרונות התחלתי להבין", מספר יפתח, "שכל מה שאני עושה ואומר יוצר התנגדות והתרחקות, ובמקום שאוכל לתרום להרחבת המודעות לאיכות הסביבה, ההתנהגות שלי מרחיקה כל סיכוי שאי פעם הסביבה שלי, האנושית והאקולוגית, באמת תשאף להרמוניה. התחלתי לחקור את עצמי בנושא הזה.

"יכולתי להתבונן בגינה שלי ולשים לב, שכשאני גוזם את הבוגנבליה שלי, מיד מתעורר בה יצר הקיום וההישרדות והיא מכפילה את צמיחתה כפליים. יכולתי להזדהות איתה, ויכולתי להבחין שיש מקום בתוכי שמגיב אליה בעוצמה. התבוננתי במקום הזה, והבנתי שכאשר אני מקצץ את ענפי השיחה של חברי אני יוצר אצלם התנגדות ותסכול, והסיכוי שאי פעם יוכלו באמת להקשיב לי ולהבין את נקודת המבט שלי קטן מאוד.

"כך התחיל אצלי לאט לאט תהליך של שינוי. במקום לכעוס ולקצוף על כל העולם, ניסיתי לאוורר את האדמה, לעשות מקום עבור האחרים בחיי ועבור דעותיהם, להקשיב להם ולהסכים לראות את המצב כפי שהוא, גם אם אני לא מקבל אותו.

"בד בבד התחלתי לשים לב לאוזן הפיל שלי, שצמחה לה ליד קיר ביתי והתחילה בזמן האחרון להיראות עצובה וממורמרת. יכולתי להזדהות גם איתה. גם בי היה מקום מיואש. לאנשים לא ממש היה אכפת מהסביבה שלהם, ואילו אני , שהתחלתי להראות סימנים של אכפתיות לא רק לסביבה האקולוגית, אלא גם לזו האנושית, לא ראיתי שום שינוי שינוי בגישה שלהם.

"כנראה שהרגישות שלי לסביבה, אחרי כל כך הרבה שנים של תרגול פאסיבי, בכל זאת מאפשרת לי להבין איזה דבר או שניים לגבי העולם, כיוון ששיחתי היומית עם אוזן הפיל הביאה אותי לתובנות חדשות. אוזן הפיל שלי, מעבר להיותה באמת אוזן קשבת נפלאה, היא גם בעלת אישיות מיוחדת במינה. יש לה עוצמה של עלים ירוקים נפלאים וגדולים, המזכירים בצורתם אוזן של פיל, ומכאן גם שמה, אבל עקב עדינותה היא איננה יכולה לעשות זאת אם קרני השמש פוגעות בה. ביישנית ונחבאת אל הכלים.

"משהו במראה שלה נגע בי". החלטתי לעשות התמקדות על זה. התיישבתי והתבוננתי במקום הפנימי הזה אצלי. הופיעה שם התרגשות גדולה. רציתי פתאום להיות קצת כמוה, כמו אוזן הפיל. למדתי ממנה באותו היום שיעור חשוב בענווה. כפי שאוזן הפיל יכולה לצמוח בהצלחה רק בצל, הרגשתי לפתע שגם אני אוכל לבצע את עבודתי בעולם הזה בצורה נאמנה, רק אם אשכיל לשמש דוגמה לאחרים במקום להילחם בהם.

"באותו היום האזנתי למצוקתה של האוזן והעברתי אותה למקום מוצל לגמרי. וגם את עצמי. מאז אני מנסה לשאוף רק לצמוח. מי שיחוש השראה מהצמיחה שלי ומההרמוניה שאני חווה בחלקת האלוהים הקטנה שלי יוכל להחליט, אם ירצה, לקחת משם משהו לחייו. אני מנסה להיות עבור אחרים מה שהיו עבורי הבוגנביליה ואוזן הפיל, סמל ודגל לכיצד אפשר להתייחס אחרת.

"אני לא מדבר על זה אם לא שואלים אותי, אבל השמחה שנוצרה פה מושכת אליה הרבה יותר אנשים ממה שאי פעם הייתי יכול לדמיין. הם מגיעים לכאן, חווים משהו אחר ולוקחים איתם הלאה מה שיוכלו להכיל באותו הרגע. לאט לאט המעגל גדל, ואני מבחין בהרמוניה ושמחה ששורה יותר גם במעונם של אחרים".

עץ החיים

אז גם השלט על העץ הוא חלק מאסטרטגית המיגנוט שלך, שאלתי בהיסוס. אני בטח לא היחידה שנפלה בפח, חשבתי לעצמי.

"הו לא", עונה לי יפתח בצחוק גדול, והסביר: "העץ הזה נשתל פה לאחר שכל מה ששתלתי באותו מקום דעך ומת. אני לא יודע למה, אבל משהו במיקום הזה מקשה מאוד על הקליטה או ההזנה של השורשים. החלטתי, כפי שמראה לי נתיב החיים שלי עוד ועוד, שרק שמחה אמיתית ואמונה ביכולתו של הצמח לגבור על הקשיים יכולה לעקוף את הקושי שבמיקום הזה. לכן תליתי לו שלט, "אני שמח לגדול", והוא נרתם לזה, בחיי...

"הוא הצמח היחיד ששרד במיקום הזה עד כה. אני מאמין שהוא באמת שמח לגדול פה, וגם כל מי שעובר לידו קורא את השלט ומחייך אליו. איזו סיבה יש לו לרצות לעבור למקום אחר, תגידי לי את...". אחרי שתיקה קצרה הוא הוסיף: "בדיוק כפי שאני שמח לחיות בכדור הזה, למרות שלא תמיד קל בו".

מצאתי את עצמי מחייכת אל הצמח וגם אל יפתח. אכן איש מיוחד במינו. נפרדתי ממנו מהורהרת: האם אכן ניתן לרפא, לתקן ולשנות את העולם באמצעות שמחה ואהבה? לא יודעת. אני רק יודעת שאשמח שאיזו תרנגולת, או שיח יסמין, יחייכו אלי כל בוקר. ושבטח יהיה פה נעים יותר, אם נוכל ללמד זה את זה כשאנחנו משמשים דוגמה חיה, במקום לנסות ולהטיף זה לזה כמה אנחנו לא בסדר. אולי זו התשובה לשאלה, אני תוהה בה זמן רב: מדוע הדשא של השכן, יפתח, ירוק יותר.

התמקדות הינה טכניקת התבוננות והקשבה אל העולמות הפנימיים שלנו. התהליך פונה פנימה אל החוויה האישית של כל אחד מתוך תפיסה שכל מה שנמצא שם ראוי להתייחסות. טכניקת ההתמקדות מנסה לאתר את הקולות הפנימיים שמדברים אלינו מתוכנו, אותם מקומות שמבקשים את תשומת ליבנו ברגע נתון. השפה הפנימית של התהליך יכולה לכלול תחושות פיזיות, דימויים, זיכרונות מן העבר, תמונות ורגשות, והיא אישית ומיוחדת ויכולה להשתנות מאדם לאדם ומתהליך לתהליך. התמקדות הינה כלי טיפולי המאפשר לבוא במגע ישיר עם עצמנו, ניתן לשלבו עם טכניקות נוספות.

פורסם במהות החיים